המחול הצועני הוא מחסן אפשרויות בלתי נדלה- מבחר אינסופי של גירויים.

האפשרות לנוע בתוך מגבלות החיים, היא בעיניינו החופש ברמה העמוקה הביותר.
החיפוש אחר הדרך היעילה ביותר למקום לא ידוע, מחזיק אותנו מאוהבות בתנועה הזו.

​

עירניות, דרוכות, מלאות תשוקה וללא יעד ברור. זהו לא טיב תנועה, אלא דרך חיים.

זה אותנטי, זה קורה כאן ועכשיו, דינמי, לא תמיד מדוייק, מביך, מרגש, מלחיץ, תמיד מתהווה ושוהה.

התנועה חוזרת על עצמה שוב ושוב. מינימום ביקורת עצמית, מקסימום נוכחות - זו השאיפה.

​

אם עלינו לתמצת את מהות הפולקלור, זה בדיוק זה- חזרה מדיטטיבית כדי לנקות את הרעש מסביב.

כל כך הרבה ״פרזיטים״ התלבשו לנו על הגוף במהלך החיים: חוויות ילדות, משקל עודף, שדיים, לידות. החיים...

והגוף הזה, ההוא שמתחת לכל אלו, יש לו כוונה אינטואיטיבית ונקייה.

בלי מניפולציות, בלי הזכות להתיאש - יש לו כוונה לגלות ולהנעים לך את השהות בו.

​

התנועה הפולקלורית מאפשרת שימת לב לפרטים ודיוק של כוונה.

וכך, אנו חוזרות על התנועה שוב, ושוב. ומנקות. ונוכחות. שוב ושוב.

מחכות לך, אורטל ודנה